גרגרי חול התעופפו מהרצפה שעה שהמסוק המריא משדה דב. הוא העיף
מבט במסוק הקל הזה תוך כדי שהוא מעביר משקל מרגל לרגל ונע
קדימה בשלושים קמ"ש על שביל האספלט הארוך. עם מיסבים משומנים
היטב וגלגלים בקוטר מאה ס"מ, לא היה לו קשה במיוחד. הוא הרגיש
רוח מערבית מלטפת אותו בצוואר. הוא עצם את העינים (אין לו בעיה
להחליק בעינים עצומות בקו ישר), ופשוט נהנה מהאויר הנעים שמלטף
אותו.
פתאום הוא הרגיש שהוא טובע. הגלגלים שקעו בחול דק שהיה שם,
והוא נפל קדימה על הפנים. הוא קם מיד, מדמם קצת מהפנים, והמשיך
להחליק ביתר שאת. בקרוב הוא יטפס במעלה הכביש בדרך למרכז
שוסטר.

רונה הורידה את החברות שלה בבית שלהן והמשיכה בנסיעה. היא נהגה
בגי'פ של שברולט לכיוון רמת אביב. היא היתה ממש מרוצה מהבילוי
עם החברות, אבל רצתה להגיע כבר הביתה. רמזור בדרך נמיר קרץ לה
באור צהוב מהבהב. החלונות הכהים של הג'יפ גרמו לה להיראות
מבחוץ כדמות מסתורית, על אף המראה הילדותי שלה. "מרגישה כאילו
זה משהו שכבר עשיתי בעבר", היא שרה לעצמה עם הלחישות של
הרדיו.
בלי שום הודעה מוקדמת או הכנה או הסבר, לחצה רונה בכל כוחה על
דוושת הבלם. אבל זה לא עזר. בכל זאת היא פגעה בו.

הוא נפגע בגבו מהשברולט, ובכלל לא ראה את רונה המתייפחת אובדת
עצות. אחרי כמה מטרים טובים שריחף באויר, הוא איבד את ההכרה
כשראשו נחבט באספלט הקר. הוא לא הרגיש שום כאב, אלא את אותה
הרגשה נעימה שהוא ממשיך לרחף באויר והרוח מלטפת אותו. מלטפת את
כולו. הוא התעופף באויר בחברת עשרות חבריו הקטנים, כולם לאותו
כיוון - הלאה מהמסוק הממריא משדה דב. הוא הספיק להבחין במישהו
יקר ואהוב חולף על פניו, מחליק על רולרבליידס, ולגמרי לא מודע
לחילוף התפקידים הזה בעתיד הקרוב שלו.