מיצב.
פרוייקט סיום מגמת אמנות, הפתוח הדמוקרטי ביפו 2006.

ציון סופי 100 :-)

הערה: הציורים בצד צוירו בשנת 2003 ואפשר למצוא אותם בדפים נפרדים בבמה.

קישורים ישירים לתמונות:
התמונה על הקיר (הצועקת) : http://stage.co.il/Stories/604114
התמונה הקטנה בצד השני (תקיפה/אונס) : http://stage.co.il/Stories/546688
התמונה בתוך המיצב ("הפתעה") http://stage.co.il/Stories/541569

נ.ב
הנמלים מחפשות בית חם.

דף עמדה:

ניצול.

המיצב שהכנתי הוא בנושא ניצול, בעיקר בנושא הניצול המיני.
במיצב רציתי להעביר את התחושה של אדם מוטרד ומנוצל.

בתכנון המקורי של המיצב הייתה אמורה להיות דמות ראלית שיושבת בצד ומותקפת, אך
עם התהליך הקורבן הפך להיות הצופה, כך שהתחושה לפי דעתי חזקה יותר ועוברת טוב
יותר לצופה.

האלמנטים שמוצבים על הרצפה מייצגים את התוקף.
מבחינתי, ניצול הוא דבר שמתחיל מקטן, כמשהו שנדמה כאילו הוא לא פוגע בכלל- כמו
נמלה קטנה. אך עם הזמן הדבר גדל וגדל ותוקף אותך כך שאי אפשר להתחמק ממנו. הוא
מלטף, נוגע, מטריד ומפחיד. כמו יד גדולה ומאיימת.

התמונות מסביב מייצגות מחשבות או רצונות של נתקף / מוטרד.
לדוגמא הרצון לברוח, לרוץ כל כך מהר שהגוף כבר נמרח.
הרצון להוציא את כל הפחדים החוצה מתוך הגוף בעזרת צעקה.
או הרצון להרוס ולהרוג את המקור של הפחדים, כמו התמונה שמוצגת ממול.

התמונות הן מאוד רועשות וסוערות לעומת ה"נמלים/ידיים" שכמעט בלתי נראות מעל
הרקע הלבן. זאת גם בשביל להדגיש את הניגוד בין הרגשות הפנימיים של הנתקף לבין
האווירה שנראת כלפי חוץ. הנחיל של היצורים הללו מתחיל מפינה קטנה ומתפשט לעבר
הצופה, הוא פועל בצורה מאוד מסודרת ומחלחל לתוך התודעה כשהוא גדל.


כמו הנמלים וכמו הלובן שמשתלט על העבודה, גם הנושא הוא נושא שקרוב לכולנו
ומתקשר לכל אחד בדרכו שלו.
חקר האינטימיות, מיניות, ניצול.
לניצול אין באמת הגדרה, זהו רק עניין של תחושה. לכן כולנו שמחפשים את הגבולות
בתחום האינטימיות שלנו, עלולים לחדור יותר מידי עמוק לאינטימיות של האחר.
אני לא רוצה לשפוט את ה"נמלים" האלו, אלא רק להביע את דעתי כלפיהן.
לפעמים בלי לשים לב אנו הופכים לתוקפים ולפעמים אנחנו מרגישים מותקפים.


תודה לכל מי שהשפיע עלי לצורך העבודה

ותודה מיוחדת לליאת קוך שעזרה לאורך כל הדרך.