הכל אותו דבר, אותה תחושה.
תמיד ניפחו את העניין, עשו מזה ממש "ביג דיל".
אבל בשביל טרי? הכל אותו דבר, שום דבר לא השתנה.
טרי קמה בבוקר. יום שבת בבוקר.
בתוך החדר החשוך מואר אור כחול, זה הפלאפון שלה.
עם מעט הכוחות שיש לה על הבוקר, טרי שולחת את היד ומקרבת אליה
את המכשיר הנוצץ.
מתחילה לקרוא את הודעות ה"מזל טוב", "בהצלחה" וכו'...
ממ... אין שום הרגשה שונה, הכל אותו דבר.
בדיוק כמו שהיה אתמול, שלשום או לפני שבועיים אפילו. מוזר.
טרי הולכת לשירותים ומסתכלת על המראה.
השחור בעיניים עוד קצת מרוח מאתמול, והיא מחפשת משהו שונה.
מסתכלת ובוחנת.
ולא מוצאת שום שונה.
פשוט כלום.
ההרגשה אותה הרגשה.
מה שהיא יודעת זה שעדיין יש לה את הטעם שלו בפה.
הולכת מהר לשתות משהו, כוס קפה חזק, כדי להעביר את הטעם הזה,
הטעם הזה שלא רגילה אליו.
יושבת ומנסה לארגן את כל המחשבות שלה.
על זה הם דיברו?
זה מה שהיה אמור להיות כ"כ שונה?
לא מבינה, על מה היתה כל המהומה?
אצל טרי הכל אותו דבר. באמת שאין שום תחושה שונה. |