[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"אבל היא התעקשה..."

בזה הרגע הבנתי.
רגליי הריצו את מחשבותיי שש שנים לאחור. אולם גדול ואבי ואני
בחדר קטן. אבי נע מצדו האחד של החדר לצידו השני, מנסה לחמוק מן
הנאום אולם המילים דוחקות בו.
"דבר!". "דבר! אבא. מה קרה?". כנראה שגם אני דחקתי בו.
"תקשיב בני", הוא אומר. "אתה בטח אוהב אותה".
"כן, אבא". עניתי, בעיניים מבוישות. "אוהב אותה מאוד".
ושוב אני בחדר עם אישה. מתבונן בה. מביט לתוכה - וכלום. אישה
שקופה אבל לא מראה.
"על מה אתה מסתכל?" היא שואלת. "אני מדברת איתך!". היא צועקת.

אין אישה. אין אבא. רק אני. לבד. בתוך החדר.
עיניי מריצות את רגליי אל קיר הסלון הלבן.
לראשונה הבנתי את מתנת הנישואים שהביא לי אבי, התלויה על אותו
קיר פסיבי ואומלל בסלון הבית.
אחזתי בו לראשונה - והיא התנגדה.
"זה שלי", היא צועקת. "אני האישה, ואתה הוא הגבר".
קול צחוק תקף אותי, והבית כולו רעד. "זה שלי", היא שואגת. "אני
הגבירה ואתה הוא העבד". קול גברי הכה בי, וקירות הבית, ברגרסיה
לאחור. "זה הרי שלי, אני חושבת". "זה שלי, אני מתחננת".
ואני אוחז בו. לא בחוזקה. כי הרי אני הוא הגבר ואת האישה. מרוב
אהבה אליו, התחלתי לשוחח עימו. אל הגוף הזה, שהעניק לי כל כך
הרבה כוח.
שוט שחור, ארוך.
סקסי ומגרה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
where to you
want to crash
today?


סיסמאת הקמפיין
החדש של
מייקרוסופט,
באדיבות צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/7/06 5:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירי נפוליטנוס

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה