|
כשאני גומרת,
עלי הכותרת שבי נפתחים
ועדר של פרפרים
צבעוניים
דוהרים מתוכי
מהפנטים את שריוני.
ואני דוהרת אל אברך
רוצה לנצור את הנשק שלך.
וריח בושם חולף בשדה הקרב,
עלי הכותרת אט אט נסגרים
עדיין מלטפים
את זה שאעז לבקר
בערוגת הפרחים.
לבסוף,
שני חיילים שרויים
על אדמתם
פצועי דם
מחפשים אחר נשקם. |
|
|
לא מוכן לבלוע,
אפילו לא להכניס
את זה לפה שלי!
תראה איזה צבע
יש לזה, לבן
כזה, גועל נפש.
וראית מאיזה
איבר זה יוצא?
מין משהו מידלדל
כזה שם למטה...
איכס.
וזה עוד נמרח על
כל הפנים, כל-כך
דוחה, החלב
הזה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.