ובכן, היה זה בסביבות 2 לפנות בוקר כאשר ידידי אלן הבחין באיזה
מן דבר מה מכונף על הרצפה מחוץ לחדר שלנו. זה מין כזה משהו
שנראה כמו שילוב של שפירית וחגב, אבל ברדיוס של חולדה בוגרת.
מיד לאחר צעקת ה"מה זה הדבר הזה???" הכל כך מתבקשת הכריז אלן
חד משמעית שהוא אינטיליגנט, סגר את הדלת ונעל אותה כי "אין
סיכוי שזה לא יכול לפתוח ידית של דלת".
כך עברו השעות כשהבסיס נחלק לשני מחנות ברורים: האנחנו שבחדר
וההם האורבים במסדרון (להוציא את עובדי הרס"ר שבחרו להשאר
ניטרלים).
אודה שהגזמתי בנוגע ל"שעות שעברו", שכן כרבע שעה אחרי הקמת
הביצורים על דלת החדר כבר סיימתי את ההכנות ועמדתי להכנס
למיטה. בזוכרי חוויות פרוקות רגליים קשות מן האזרחות לא לקחתי
סיכון ושלפתי את אחת מהמתנות המוצלחות שאבא העניק לי מעולם -
כילה צבאית.
מסתבר שבתקופה שבה היו הבסיסים עליהם שוחחנו קודם (אוהלים
וכיוצא באלה) היה נהוג להחתים כל חייל על כילה נגד יתושים למען
לא ימות, חלילה, מעקיצת הגברגול הקטלנית.
אותה כילה מצויינת הותקנה במהרה מעל למיטה הצבאית שלי כדי
לגונן בכבוד על סט מצעי ה"לילה טוב שלומפי" שבעטיהם קיבלתי לא
אחת מכות בטירונות.
לא עברו 25 שניות מרגע שנרדמתי וכבר העירו אותי קללות בקווקזית
צווחנית. האויב שבמסדרון אסף מודיעין וחדר מן החלון. הסתבר
שהאווז המחלקתי החליט שהוא צריך אוויר ולמרות האיסור הברור
שהוטל בחדר, פתח חלון כשלא שמנו לב והשאיר אותנו לא מוגנים
ממזרח.
האווז, למזלו לא היה בשעתו בחדר, שכן אם היה היינו מורטים אותו
ללא ספק אך נאלצנו להניח את רעיונות המריטה בצד לזמן מה - בחדר
שרץ נגע זר, אכזרי ומכונף.
אלן הודיעני שהאויב נחת לו על הכרית וצרח שאבוא לעזור לו. מי
שמכיר אותי יודע שלעולם איני נכנע ליצורי תופת כאלה וברגע שאלה
חודרים למתחם המחיה שלי לא אנוח עד שינוחו הם על משכבם בשלום,
לא אשב ואשקוט שעה שביתי נגוע בשרצים הללו ולעולם לא ארים
ידיים אל מול הטלפיים, או טפרים או אלוהים יודע מה שמשמש את
היצורים האלה לפעולות מוטוריות.
ובכן, מי שמכיר אותי כך לא דיבר איתי מאז שהתגייסתי.
אלן צווח שאבוא ואציל אותו מהדבר הנורא הזה ואני מתוך הפוך
עניתי לו שזו לא בעיה שלי שאני היחיד שמספיק חייל בחדר בשביל
להסתובב בנעלי צבא - שיגדיל ראש בעצמו.
אלן איים שישרוף אותי עם הכילה וה"לילה טוב שלומפי" אבל לא
נכנעתי והצעתי בשנינות שידליק את האור מעל המיטה של האווז כדי
שהרוע, הנמשך לאור ילך ויגור במצעים של האווז.
כך, בחירוף נפש על-טבעי הסתער הקווקזי הקשוח והמייבב אל תוך
המצעים והבריח את הנגע אל מצעי האווז המחלקתי שהיו פרושים
בצידו הנגדי של החדר.
כך, רגוע שקעתי בשינה, ביודעי שאני מוגן ע"י כילה בלתי חדירה
וקווקזי הנחוש להשמיד כל נגע בחדרנו.
התעוררתי רק פעם נוספת באותו לילה, לקול צרחת האווז שחזר ב5
בבוקר לגלות חברים חדשים לגמרי במצעיו.
