קול אורלוגין, ביום, אילם.
בלילה מעיר עולמות ישנים
בתקתוק אין אונים
עובר ושב
ועובר חלילה
בכיוון ההפוך למחשבות הרצות ומתנגשות
בנחירות השכן
שנדמה כאילו קם ומת
וקם
מאחורי הסורגים.
פוחדת להדליק את האור
לגרש את הקטיפה העוטפת ברוך שחור
ומתירה את החלומות
שהגוף הפקיר על מצע דוקרני
שמתנגד לתזוזה של כאב
שנעלם כל בוקר
עם תקומת המחוג האילם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.