יש לך יד חיוורת - לבנה כמו דף
חלק. וגוף צנום, טוב ככה
את נולדת.
שמלת ערב יקרה בצבע קרם
תעטי על עצמך ואז תצאי
לפגוש אותי.
אי שם במרסיי.
ונלך לנו יחדיו בסמטאות
החשוכות. נחזיק ידיים
ונצחק על ערימות גרביים הפוכות
מרלין,
הו מרלין שלי,
למה, הו למה
תקעת סכין בליבי?
שונה נראית, דיי מוזר
כי לא דילגת מעל שלוליות.
פטרת אותי בחיבוק קר
מידייך החיוורות.
ואז סכין תקעת בליבי.
עמוק עד שפצעת את הנשמה
אני שוכב, מוטל, כואב
בוהה המום באדמה.
מרלין,
הו מרלין שלי!
למה, הו למה
השארת אותי להתבוסס בדמי?
היו לי תוכניות לשנינו, שנעבור
לאיטלייה ואת תלמדי סוף סוף לבשל
ואז נחייה בלילה שנינו, אבל רצחת
את החלום הזה גם כן |
