אורית אור / ריקוד חיי |
מתעטפת במעיל כחול וגדול כמחסה מהקור,
רוחות עזות מתחוללות בחוץ, בדיוק כשהן גועשות בתוכי,
רוקדות את מחול החיים שלי.
אני מאזינה במבט בצמרות העצים המרקדים בפראות,
מביטה היישר אל הלא נודע,
בוהה, נעוצה, מהופנטת.
עלה קטןצונח, נופל אט אט ואז פוגש ברוח,
רוקד איתה, נסחף למקום אחרעד שיפול ארצה וינוח,
ישכח באדמה ויעלם, יאבד את ציבעו ואת מטרתו,
יהפך למאומה, כאילו לא נברא מעולם.
אולי זהו ריקוד חיי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|