כיסוי מושלם לרגשי נחיתות
והשתיקה שלך לא מצליחה
להעביר את המסר.
אתה מתעטף בוילון השחור שלך,
רומז שעוד נפגש.
מי בכלל חשב על להגיע לעומק,
כשאין אפילו אמת אחת.
צועק,
בוכה מבפנים, על שנים
על גבי שנים של התחתית.
מצטמק בעצמך, מבויש.
תן לי רק עוד מגע אחד.
אני כבויה.
קבורה עכשיו בתוך המחשבות על חומות
על גבי חומות שבנינו לעצמנו.
זו לו סתם שתיקה רועמת,
הצעקה חזקה מתמיד.
אני באה אליך, טהורה, נקייה.
אתה מכסה אותי יחד איתך בוילון השחור.
עכשיו גם אני מוגנת.
המגע שלך ממכר.
זהו רק זכרון על געגוע
על גבי געגוע שנשאר אצלי בבטן.
2/4/2007 |