חדר אחד, ממוזג, מלא רעש של בני נוער. כמוני.
צחקוק שובבי של אופוריה, אבל גם של שמחה על "שנים שלא
התראינו".
המבוגר המוביל שואל שאלות. אני לא יכולה להגיד שהקשבנו יותר
מדי.
הוא מעלה בפנינו סוגיות, מקריא קטעים שאמורים לעורר בנו עניין
וחשיבה.
ברגעים האלו ידעתי שאני בוגרת בגלל שאני מצליחה להפיג את שמחת
הנעורים שלי, להתרכז ולהתעניין בדברים ברומו של עולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.