[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מייגן אלפבה
/
כמו שרק אני יודעת

מה יכולתי לעשות? הוא נישק אותי אז נישקתי חזרה. העובדה שהוא
האקס המאוד לא מיתולוגי של החברה הכי טובה שלי פרחה מזיכרוני
לרגע.
בכל התקופה שהם יצאו, לא החלפתי איתו מילה. אבל עכשיו, יום אחד
בדיוק אחרי שהם נפרדו, הוא שמע שאני נותנת ובא לקחת.
זה לא שעכשיו החלפתי איתו מילה, עכשיו החלפתי איתו רוק, אבל זה
היה יותר ממה שהחלפנו בדרך כלל.
רציתי לבעוט בו, אבל לא הייתי מרוכזת כל כך ברגליים שלי.
לצערי, או לשמחתי, הוא נישק נפלא. טוב, היא לימדה אותו היטב.
בשבע בערב, אחרי שהזדיינו בערך שלוש פעמים, הוא התלבש והלך,
בלי לומר מילה. רק ניקור יבש על השפתיים וטריקת דלת. הרגשתי
כמו גוש חרא מהלך, וזה מה שהייתי בעצם.
לבגוד בחברה הכי טובה שלי. כמה טיפשה בחורה כבר יכולה להיות?
מאוד טיפשה, מסתבר.
התקשרתי אליה, קבענו בית קפה בשמונה, וניסיתי לארגן את המחשבות
שלי. לספר לה? לא לספר לה? את הלבטים אכלתי כל הדרך לבית הקפה,
ואחרי שהחזרתי מבטים שונאים במיוחד לבוהים, התיישבתי בעצבנות
מה והדלקתי נובלס. אותה נובלס שהיתה מספר 20 מהבוקר. אני באמת
מעשנת יותר מדי. כעבור חמש דקות היא נכנסה פנימה עם חצאית
שחורה קצרה ורחבה ושיער אסוף בצורה מרושלת במיוחד. היא התיישבה
בחיוך ובאותו רגע בחרתי שלא לספר לה. להשאיר לה צוהר לחזור
אליו אם תרצה, להשאיר לו אוויר לנשימה, אפילו שהוא מניאק ומגיע
לו להיחנק. הרי מי אני שאבחר לחברות שלי את בני הזוג? את שלי
אני בקושי בוחרת כמו שצריך.
דיברנו חצי שעה, על הא, על דא, על סקס, על בנים, על בנות, על
סיגריות, על המבחן באזרחות שיש לשתינו מחר. כל אותו זמן המשכתי
לחשוב על האורגזמות המדהימות שקיבלתי ממנו, וניסיתי להוריד
מהפנים שלי את ההבעה המלוכלכת שעיטרה אותן. בסופו של דבר היא
שמה לב שאני לא הכי מרוכזת שבעולם, ושאלה מה קרה לי. בהתחמקות
אופיינית אמרתי לה שהיה לי זיון טוב, וסתמתי את הפה. היא בהתה
בי קצת, כי היא עדיין לא התרגלה לזה שאני מדברת כמו גבר. היא
פתחה את פיה לומר משהו, והשגתי אותה.
"אני צריכה לזוז." פלטתי.
"ביי."
היא נשמעה מעט מופתעת, קמה, נישקה אותי על לחי נשיקה עדינה כמו
שרק היא יודעת, ושיחררה אותי לדרכי. ראיתי אותה ממשיכה לשבת
שם, בוחשת את הקפוצ'ינו שלה, ואחרי כמה דקות יוצאת בהליכה
איטית הביתה.
הדלקתי עוד נובלס. מה אפשר לעשות, אני לא מסוגלת לקיים הבטחות,
אפילו לא כאלה שהבטחתי לעצמי. התקשרתי אליו, אמרתי לו שידע לו
שמה שקרה לעולם לא יקרה שוב, כי האקסית שלו היא החברה הכי טובה
שלי, וגם כי אני לא אוהבת אותו בכלל ואני לא מבינה למה שכבתי
איתו ובלה בלה. הוא הבהיר לי כמו שרק הוא יודע ששכבתי איתו כי
אני שרמוטה, ולא ממש יכולתי להתכחש לאמת.
אח"כ הלכתי הביתה והתחיל לרדת גשם, זה דווקא היה נחמד, אבל כל
הזמן נכבתה לי הסיגריה. בבית הצתתי סיגריה יבשה וזרקתי את
החבילה הריקה לפח, ושכחתי מכל הסיפור כמו שרק אני יודעת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כי יש: "מה המצב
אישה?"




בתגובה לסלוגן
הקודם


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/10/01 13:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מייגן אלפבה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה