אני מלא אדרנלין, הייתי פורץ מחלון סגור עכשיו רק כדי להרגיש
חופשי זה רגע שאין בו דבר נכון יותר מאשר לצאת ולנדוד,
היום זה רק עוד יום שהייתי צועד בו ברגל עד לנפילה, לאפיסת
כוחות.
תוך שאני עוצם עיניים אני חושב על כל האנשים שאני מכיר,
הייתי עובר אחד אחד עכשיו, עוצר לרגע ולוקח להרפתקה,
אני נושם עמוק ורואה אותי מגשים את מה שאני אמור לעשות עכשיו,
זה דשא ירוק ורענן בצבע צונן שאפשר פשוט לשתות,
עוד מעט תירד החשיכה, הירח שוב מלא וענפי עצים מסולסלים מספרים
לי שאני נכנס אל היער,
בפנים כבר לילה כי אפל, ורגע לפני שנאבד מוצא בקתה להעביר את
הלילה. דופק בדלת ואף אחד לא עונה, נותר לי רק להיכנס ולהדליק
נר כדי שאראה את הדרך, זהו בית עתיק, מלא בתפאורה ובריהוט
ישן.
מכשף יושב על על ספה, מעשן מקטרת ומניח רגליים על כלב שרובץ
תחתיו על הרצפה. אין לו זקן ארוך ולבן, חסירה לו גם מצנפת, רק
זיפים קשיחים ומבט עמוק ומהפנט, והוא מבלי ולמר מילה מזמין
אותי לבוא, כל הלילה אנחנו יושבים ומדברים על החיים, הוא מלמד
אותי קסמים, סודות שהמון זמן רצה לשתף ואני פשוט הגעתי ברגע
הנכון. עם עלות האור מגיעה נסיכה ומעירה אותי בשקט, מבלי
להפריע למכשף,
הוא יודע שהיא כאן, הוא לא צריך לפקוח עיניים בשביל זה, הוא גם
יודע שזמני ללכת הגיע, הוא יודע מתיי צריך לתת לדברים ללכת,
שטיח מעופף לוקח אותנו אל המדבריות הרחוקות, הכי קרוב לעננים,
כדי שנביט עמוק בכוכבים. הרוח חמה מהמזרח וכל כך רומנטי.
הוי איך אני מתאהב בה...
זה מפיל אותי ומשכר, איך מאותו רגע החיים נראים כמו חלום ורוד,
נותן סיבה טובה לחיות, השטיח מוריד אותי בחוף הים, ואני נפרד
בנשיקה מהנסיכה. הלילה משחיר את המים האין סופיים ואני נושם את
נשימתו של אל הים ומתאחד עם נתיניו.
אחר כך אני צועד הביתה מזל שאני לא גר רחוק משם...