ילדה ושובבה יצאו לרחובות
לחייה הסמוקות בלילה נעלמות
עיניה חלפו בין אסונות של הבוגרים
ידה נחתכה וטיפות סימנו דרכים
הקוקו הזהוב ריצד כזיכרון
ומילים פתוחות על שפתיים של המון
ברחה ממדרגות ודילגה אך לא בחבל
נשימתה כנעצרה בעבר הכבל
ירדה ומעדה וחיבוק כבר שכחה
רק המגע הזול הוא שפנה לתוכה

ילדה ושובבה לא ישובו מהרחובות
לא לחייה הסמוקות, לא שפתיים נוצצות,
אין דבר פרט לחלום שהפך הוא לסיוט
מרדף של הבנות, אות לכל איות
קר הלילה וחשוך, השמיכה קיצרה שוליים,
ומה בנתייים?!
פיסת בד וריח של זרים ממנה,
עמעום של זיכרון והיא קוראת: "בוא הנה!"
איפה הילדה? ומה קרה לתום?
כנראה שגם הוא חלף בסוף היום...