ביום מן הימים, נוכל לשבת בשלווה
יחדיו, צמוד, בצל השמש השוקעת
להתלחשש, להתמוגג, לחשוב על חופש
לבהות באש הלהבה אשר דומעת

ברגעי שלכת, עם השחר נוכל להתמזג
בצל העננים המכסים את המרום
כוס תה המתקררת בין הערביים
ופס על השמים שנצבע כולו כתום

מול התקוות הדהויות הללו
היום למחרת נהיה רחוק
ולנו, השיכורים מכוס התה היחידה שבידינו
הריח של כלניות נדמה לרגע כה מתוק

את הרגע הקסום אולי נוכל לשמור?
נשלוף אותו מהדמיון בעת הצורך
ביום מן הימים אולי נהיה מאושרים
ונזכר בדמעותינו הקפואות בחורף.

07.05.06