רוח קרירה נושבת בשערי
רוח קרירה המצננת
את עורי
ריח של ים וחול
ברגליי
רחש הגלים
מנעים לו את זמני
אך משהו מקנן בתוכי
מפריע לי

עוצמת את עיניי
נכנסת לעולם אחר
שקט, שליו
מנסה להתחבר
בתוכי עולם מחשבות
על העולם הזה
החומרי - המציאותי

על הרצפה שוכב לו איש
פרוע שערו
הרוח לא ליטפה
אלא הכתה בו
מביטה בו בשתיקה
שתיקה לידע, למה?
חוזרת לעצמי
המציאות שוב
מכה בי

לאפי מסתנן לו ריח
נוסף, חזק, חריף
המתערבב לו בניגוד לריח
הים

מה יש בעולם הזה?
מדוע אני כאן?
האם אני קבועה כאן?
האם רק תחנה?
מה יש לעולם הזה
שהיופי מתערבב עם הכיעור
וזה בסדר?
וכיצד זה הגיוני
שלנייר ערך גבוה מרגש?
חוזרת למציאות בדרך חרש
איזה מן רגש
מסתדר עם השחיתות
איזה מצפון
חי עם הצביעות?

בתוכי שוב צפות מחשבות
איזה מן אדם חי בלי אהבה?
אהבה למינו האנושי
אהבה לחי ולטבע
מתי הפסיק לדאוג
בדרך קבע?