בין צום לצום יכולה לחיות,
אך בין ביס לביס...
זה פשוט את חיי מביס,
יש לי לכעוס רק
על עצמי אני יודעת,
שככה אני נראית
ולא הייתי מודעת.
אני האשמה היחידה,
השינאה היא עצומה,
וזה הדבר היחיד שיחזיר
לי יותר בשלמות את חיי,
שאהיה באמת מאושרת
יותר כלום לא מבקשת..
ואני בטח עכשיו נשמעת כמו
כפויית טובה,
הרי קיבלתי הזדמנות שניה!
וזה לא שאני לא מודה,
זה פשוט עניין ולא קטן
שאיתו עדיין להתמודד -
אני לא מוכנה (לא רוצה). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.