עכשיו משהפסקתי להאמין,
קרה דבר מדהים.
לא יודעת איך,
ואי-אפשר להסביר,
אולי לאלוהים נמאס לשמוע בכיי,
אולי נמאס לו לחוש כאבי,
אולי ואולי אבל זה באמת כבר לא חשוב
כי מה שקרה לי
לא נראה לי שישוב.
הזדמנות שנייה לחיות,
ועוד הזדמנות שוב להצליח לנשום,
פשוט להתחיל את חיי מהתחלה
לא משנה הקשיים,
לא משנה האכזבה,
העיקר, העיקר והעיקר,
סוף סוף
להתעורר מהחלום הנורא.

עכשיו משנקרתה לי תפנית זו בחיי והתחלתי לחיות, אני מניחה
שסגנון כתיבתי ישתנה במעט בהמשך הדרך או לפחות יירדו קצת מילות
הדיכאון
בכל אופן אם זה יקרה מקווה שתיהנו מהקריאה ומאחלת לכולכם
שיחולו אצלכם תפניות כאלה כמו שקרתה אצלי