האור לקח אותך רחוק ממני.
לקח אותך גבוה גבוה, למקום בו אני לא יכולה לשמוע או לראות
אותך.

והדמעות ממשיכות לזלוג, מציפות להן לאט לאט את האדמה,
שכל כך בודדה בלעדייך.

אבל הליכלוך חוזר וצף, לא טובע בים שיצרתי,
מסרב לשקוע.

ואני נשארת עם אותן מילים, אותן מילים קשות,
שבחיים לא יעזבו אותי, מילים שיגרמו לי לשנוא לעד.

סליחה ועוד פעם סליחה ועוד פעם סליחה ועוד פעם סליחה.

זה לא נגמר... אולי זה אף פעם לא יגמר.

כי לא אמרתי לך, ועכשיו אני לעולם לא אגיד, כי...


כמעט שנתיים... את לא כאן.