אני גר במקום שפעם היו בו מעט אנשים, היום יש בו הרבה אנשים
ויום אחד יהיו בו יותר מדי אנשים.
קוראים לי אלכסנדר.
לא רחוק מהבית שלי זורם נחל, וכשהייתי קטן חשבתי שקראו אותו על
שמי, היום אני יודע שלא.
בנחל אלכסנדר היו פעם הרבה צבים היום יש מעט צבים ויום אחד לא
יהיו שם צבים בכלל.
נחל אלכסנדר הוא מקום עם הרבה מים, יתושים אוהבים מים, גם אני
אוהב מים, אבל אני לא עוקץ אף אחד.

אני עכשיו בכיתה ח' ולא מזמינים אותי לאף מסיבה, אני לא כותב
את זה כדי להתבכיין או משהו, פשוט החלטתי להתחיל לכתוב הכול,
בלי לצנזר את עצמי.
אבא שלי אומר שצריך יותר צנזורה בטלוויזיה, אבל אני לא ממש
מסכים, אני די נהנה לראות סרטים עם הרבה פיצוצים דם ואנשים
שמתים וגם יריות.
אני לא אומר את זה לאבא שלי, אני בכלל לא מדבר הרבה עם אבא
שלי.
הכי הרבה זמן ברצף שאני רואה את אבא שלי זה כשהוא יושב בערב
בסלון ורואה חדשות.
רוב הדברים שהוא אומר כל ערב קשורים לכך שערבים הם "חולירע"
ושצריך שישלחו טנקים ושזה "סקנדל גדול" שככה נותנים שיירו
עלינו טילים, וצריך להתעלם מאמריקה ואירופה ו"להרוג שם בעזה את
כולם" כמו שרוסיה עשתה בצ'צ'ניה.
אני חושב שהוא צודק, גם אני שונא ערבים, הם תמיד נראים בחדשות
נורא כועסים והשפה שלהם כזאת מגעילה, גם אני שונא אותם.

אבא שלי רופא, הוא היה רופא גם ברוסיה, כשעלינו לארץ הוא כבר
היה מבוגר מדי לצבא אבל הוא רופא אז לפעמים לוקחים אותו
למילואים במרפאה, ואבא שלי גאה ללבוש מדים ירוקים שנראים מאוד
גדולים עליו.

יש לי בעיה מוטורית קלה, שריר הזרוע של יד ימין שלי קצר משריר
הזרוע של יד שמאל.
כבר בבית ספר היסודי המורים היו מסבירה לכולם שאסור לצחוק עלי
בגלל זה, אבל לרוב זה בדיוק מה שדרבן את כולם לצחוק עלי אפילו
יותר.
ילדים הם אכזריים, אני כבר לא ממש בחברת ילדים, בני ארבע עשרה
הם כבר נוער, אני לא מבין למה כולם עדיין אכזריים, אף פעם לא
שמעתי שאומרים "נוער הוא אכזרי".
האמת היא שלא צוחקים עלי בגלל הבעיה המוטורית שלי.
הבעיה המוטורית שלי פעם הייתה קשה, היום היא במצב טוב והרופא
שלי וגם אבא אמרו שאולי יום אחד היא תהיה בלתי מורגשת.
צוחקים עלי בגלל שאני שמן.
מורים משום מה תמיד חושבים שצוחקים עלי בגלל היד שלי, אבל זה
ממש לא נכון.
כולם קורים לי "אלכס השמן", האמת אני כבר רגיל.
יותר סביר שאסובב את הראש לקריאת - "שמן", מאשר לקריאת -
"אלכס".
יש לי סיבה טובה אבל לחייך, כל אלו שצוחקים אלי, או לפחות אלו
שהכי מציקים לי, הם אלו שאין להם שום בעיה, וכשהם יתגייסו
ייקחו אותם לקרבי, אותי לא ייקחו לקרבי בגלל הבעיה שלי.
אז יש יותר סיכוי שהם ימותו בעזה מאשר שאני אמות בעזה, או
יפצע.

בגלל שנחל אלכסנדר די קרוב לאיפה שאני גר, יש לנו הרבה יתושים
בבית, אני שונא יתושים.
אני מרגיש די טוב כשאני הורג אותם.
לא מזמן התקינו לי רשת נגד יתושים בחלון של החדר, אבל זה לא
עוזר הרבה, יש עלי הרבה עקיצות.
אני אוהב לעקוב אחריהם כשהם טסים ואז בבת אחת למעוך אותם בין
הידיים.
לפעמים ביחד עם גופת היתוש המעוכה נשאר לי דם על הידיים, רק
עיגול קטן עגול ואדום.
אפשר לדעת שזה מאוחר מדי, שהיתוש כבר עקץ, אותי או את אבא או
את אמא.
זה די מרגש הרגע הזה שבא לאחר מחיאת הכפיים, אתה אף פעם לא
יודע אם פגעת בו, ואז אתה בודק אם היה בו דם או לא.

אני שונא להרוג יתושים שכבר עקצו, אני לא אוהב להרוג ושיישאר
לי דם על הידיים.