לבד בחדרי יושב,
נשכב על המיטה חושב...
חושב על ימים טובים,
חושב על רגעים מאושרים.

יוצא לרחוב, שואל את כולם
"מישהו מצא את האבדה?",
נעמד שפוף מולם
"קופסה שבה חיי נעלמה".

ואני עוד נער צעיר,
הולך מטייל מסתובב בעיר,
רואה בנות אחרות,
מטיילות ברחובות, אלי קורצות,
ואף אחת איננה מתאימה
זאת לא יפה, זאת לא חכמה,
זאת לא חמודה וזאת יותר מידי תמימה.

יוצא לרחוב, שואל את כולם
"מישהו מצא את האבדה?",
נעמד זקוף מולם
"קופסה שבה חיי הישנים נעלמה".

ואולי אני לא רוצה אף אחת,
ואולי רוצה אני להיות לבד,
רגעים של שקט, רגעים של נחת
הנער שהייתי כבר מזמן אבד.