ביקשתם שנשב יחד בארוחת צהריים,
יה דווקא טעים,
אבל אז אמרתם שאתם ממהרים לעבודה
וזה היה בשבילי הסימן, לא היתה לי ברירה.
יצאתם מהבית ואני כבר במקלחת
אצבע אחת מושטת לפני
ולפתע עברה בי המחשבה שאולי לא כדאי,
ומתוך הרגע זה כבר עמוק, עמוק יותר בגרון.
"איזה יופי את נראית!" בוחנים ומחמיאים,
אני והחיוך המזוייף שלי מאושרים
אחר כך בבית מסתכלת במראה
לא מבינה על מה המהומה
שואלת את עצמי על מה הם מדברים
אני נראית כמו אישה בת 80
"הקמטים סביב העיניים והעיגולים השחורים מחמיאים לך כל כך!"
אחרת באה שואלת אם זה טרנד חדש,
והבנתי כבר, שדי, מספיק
בכח לוקחת משהו לאכל, ועוד לאכל, ועוד לאכול, ועוד!
ואין מי ומה שיעצרו אותי, עוצמת ופוקחת עיניים
ושוב אני על הרצפה במקלחת, מאולפת מהקאה
ולמה בעצם? מה אני רוצה?
אתם חזרתם הביתה ואני כאילו כלום
מנגבת דמעות וזיעה קרה
משננת לי בראש שזו הפעם האחרונה
ורציתם יחד ארוחת ערב ואני מתחמקת
מחוץ לבית עוד לפני שאת הארוחה מגישים
אתם חושבים שאני עם חברים
והחבר היחיד שמצאתי לעצמי היה בקבוק
כל שבוע אחד כזה חדש.
חזרתי הביתה אחרי שכבר נרדמתם
ואני שוב מול האסלה והקיור בשרותים
עוצרת את עצמי מלהקיא
ואז את באת וכעסת עליי
שאלת מה אני חושבת שאני עושה, "הסתכלת במראה?!"
מסתכלת ובוכה, "את נראית כמו פרה! תדחפי את האצבע עמוק
לגרון!"
ואחרי שמוציאה את מחייכת ומחמיאה
"כמה שיפה לך הרזון! גם העיגולים השחורים והקמטים בעיניים."
עצובה מלרצות אותך, פותחת את המים
במקלחת פושרת מהרהרת בתוכי
מתי אקח את זה לידיים ואפסיק
"הרי לא טוב לך ככה" משכנעת את עצמי
זאת רק היא...
לוחצת ואחר כך מרוצה, ואני רק בת 17, ילדה!
"לא נורא, זה הרבה יותר יפה לך."
מסתכלת ולא מאמינה
זה שעל יד עומד שם מולך
לא יכולה לעצור את הסחרחורת, מתיישבת בוכה וצועקת
כמה זמן זמן עוד תרעיבי את עצמך???