זה היה המקרה ששינה לי את החיים, נסיעה הגעה, משהו לנגד עיניי
שהאמנתי שקורה רק בסרטים, והנה זה קרה לי גם בחיים.
זה התחיל לפני 3 חודשים 5 ימים וכמה שעות, בדרך כלל הבנות
זוכרות את התאריכים המיוחדים, אבל תמיד אמרו לי שיש בי משהו
קצת נשי, ואני מקבל את זה. נכנסתי בדלת כזאת שנפתחת ברגע שאתה
מתקרב אליה השעה 11:50, ולפתע מולי יושבת פקידה שנראית קצת
ממורמרת עם תסרוקת משנות החמישים, מדורגת בצבע ג'ינג'י עם
משקפיים עגולות ולא סקסיות ופתאום שואלת: "כן במה אפשר לעזור
אדוני?"
מה היא מדברת? "מי אני? אהה אני מחפש את שון"
"שון לא נמצא הוא יגיע עוד שעה, שב חכה לו בספה הצהובה"
למה לא באדומה? (תהיתי) מה היא קטלגה אותי עכשיו? "אבל הוא
יגיע עוד שעה, אז אולי אני אחזור אח"כ?
"לבחירתך, לא ממליצה"
מה זה הטיפוס הזה? טוב נו אני אשב, לאן כבר יש לי ללכת בחור
הזה, הכל מסביב רק מוסכים ונגריות, ואין לי אוטו לטפל בו, ואמא
שלי לא תאהב את הרהיטים שאני אקנה, היא היחידה שקונה דברים
הביתה, קצת בעייתי כי לאמא שלי יש גם פאן קצת גברי, אבל אבא
שלי מת על זה, מגניב, שיהיה להם בכיף. מה אני עושה בכלל בבית?
גבר בשנות ה-27 לחייו, צודקים אני באמת מרגיש קצת עלוב, חזרתי
לפני שנתיים מאירלנד, מהטיול של אחרי הצבא, היה לי בית על גבעה
ירוקה וחברה אירית שהכינה נעלי בית, ואני עבדתי בנמל, מסריח כל
היום מדגים, זו היתה תקופה מדהימה, עד שיום אחד אני חוזר מוקדם
הביתה, וכל הבית מריח מהריח שלי, אבל זה לא הגיוני, הרי אני רק
עכשיו חזרתי עם הריח שלי, אני נכנס לחדר השינה, וריקו,
מהעבודה, שאמר שהוא הולך להביא בירות לכולם, שוכב על הגב
והזונה רוכבת עליו כמו באיזה סרט פורנו הזוי, והבן זונה קשור
באזיקים הורודים שלי, העפתי אותה מהמיטה, לקחתי אותה החוצה,
עירומה, וריקו נשאר קשור, אמרתי לה שמיציתי את אירלנד ואותה
ואני חוזר הביתה, ארזתי מזוודה, תוך כדי שריקו קשור ומבקש
סליחה בשפה המטומטמת הזאת שלעולם לא הבנתי אותה, אמרתי לו
באנגלית שיגיד לדייב הבוס שאני עוזב וחזרתי לכאן, להורים, לחדר
הצהבהב שלי בעליית הגג עם המיטה וחצי שלי והשטיח הסרוג על
הרצפה שאמא שלי הכינה, ואחרי שנתיים אני קם מהדיכאון הזה
שליווה אותי, ואומר לעצמי, הגיע הזמן לשינוי, לעשות משהו עם
החיים העלובים שלך, ועכשיו אני פה, עם מזכירה מכוערת ומוזרה,
יושב על ספה צהובה מחכה לשון בעלים של חברת פירסום מהמצליחות
בארץ, שכבר חצי שנה אני מחכה לזימון לראיון הזה ואמרו לי להגיע
ב 12:00 ואני אפילו הקדמתי ועכשיו אני מחכה לו כבר 25 דק'.
לפתע הדלת נפתחת שוב, הו הוא הגיע, ואני שומע עקבים, ומהספה
הצהובה אי אפשר לראות את הדמות שנכנסה עד שהיא מגיעה למכוערת
עם המשקפיים, רואים כבר את הצל המתקרב, והנה נגלת אל עיניי
אישה נשית במיוחד גובה 1.70 על עקבים, בוא נגיד 1.63 בלי, שיער
גולש ומבריק שדיים יציבים ובולטים, עיניים נוצצות, ופנים
עדינות ומתוקות ומגיעה למזכירה וזו מפנה אותה לספה האדומה
שנמצאת במרחק 10 מטרים ממני, מה זו החוצפה הזאת? מה זה המצב
המביך והלא קשור הזה? הרי יש מקום איתי על הספה הצהובה, למה
להפריד? והמבטים שלי לא מפסיקים לחדור אליה ולהפשיט אותה, מה
אני עושה?
אני ניגש למזכירה ושואל אותה איפה השירותים, למזלי הם מאחורי
הספה האדומה, והיא נותנת לי מפתח, מה אנחנו בתחנת דלק? למה
מפתח? צועד לאט לעבר השירותים ועובר לצידה, מחדיר לה מבטים
שמזמינים אותה לבוא אחריי, הולך, משתין וחושב עליה, כל השנתיים
שאני בארץ לא הייתי במגע או קשר עם בחורה מאז דורי, האירית
הזונה, יוצא מהשירותים אחרי נטילת ידיים ארוכה במחשבות על איך
לעזאזל אני הולך לתקשר איתה, ופתאום היא יושבת וממתינה לי על
ספסל עץ מחוץ לשירותים, ראיתי את הספסל הזה כשנכנסתי לשירותים
אבל לא הייתי מבין לעולם מה החשיבות של ספסל מחוץ לשירותים.
"שלום, אני יוסי, מי את?"
"נעים מאוד אסתי, אתה למבחנים לחברת פירסום?
"כן ואת?"
"אני השלב הראשון שלך להתקבל"
"מה? מה זאת אומרת?"
"ברגע שאתם הולכים לשירותים אני יושבת פה ומחכה, וכשאתם יוצאים
אני מחכה לראות איך אתם מתקשרים עם אנשים"
"היה מישהו שלא תיקשר איתך?"
"תתפלא, אבל עברת את השלב הראשון, בהצלחה בהמשך..."
"מה? מה עכשיו?"
"עכשיו אתה יכול ללכת הביתה, וחכה שיצרו איתך קשר"
"מה, אבל מה עם שון?"
"נעים מאוד אסתי שון, שכחתי לציין"
"אז את שון? חשבתי שזה גבר"
"פעם הייתי עכשיו כבר לא"
"ממ... מה? אהה, כן, אוקיי, טוב אז אני אחכה שיצרו איתי קשר,
ביי"
וואו אני לא מאמין, אמרתי שלאמא שלי יש פאן קצת גברי, אבל זה
ממש גבר, איך הם עושים לעצמם את זה? להפוך את כל כולך למשהו
אחר, טוב שיהיה, אני לא מאמין שחשבתי תוך כדי שאני משתין איך
לצאת עם גבר, וזה עוד אחרי שנתיים שלא נגעתי בבחורה, ואוו המצב
קשה...
כולי טרוד במחשבות הזויות על הבחור/ה הזה, עולה על הרכבת וחוזר
מהחור הזה הביתה, נוסע בחזרה להורים החמודים שלי, כן אני בן 27
חוזר הביתה להורים, כבר דיברנו על זה, ואני אחכה לתשובה, או
שאהיה דייג בנמל, בדרך לפתע אני רואה את האוניברסיטה ואני חולף
על פניה לכיוון עזריאלי, באותו רגע הבנתי שאני טועה בדרך בגלל
הקוקסינל הזה, אז ירדתי בעזריאלי להחליף רכבת ומולי בירידה
עומדת לא אחרת מדורי הזונה, חשכו עיניי, שפשפתי אותם פעמיים
שלוש, ואכן זו היא, בקול צרוד היא אומרת לי שסוף סוף היא מצאה
אותי והיא מחפשת את הרכבת שנוסעת לנתניה לבוא אליי ולבקש סליחה
ושהיא ממש לא רצתה שזה ייגמר והיא היתה מבובלת, ועוד כמה מילים
שדורשות שאסלח לה, אני פשוט לא מצליח לעקל את היום ההזוי הזה,
ובדרך כלל אני לא נוגע בסמים, אז לקחתי לה את היד ועברנו לרציף
מס' 3 חיכינו רבע שעה ונסענו ברכבת לנתניה לראות מה עוד יכול
לצאת מהקשר הזה.
אחרי 3 חודשים, 5 ימים וכמה שעות, אנחנו סתם מעלים את זה
כזיכרון בזמן סקס על מיטת מים בדירת חדר וחצי שלנו בפלורנטין.
והכל סבבה.