חשבתי שתוכלי לאהוב אותי
אחרי שהמלחמה תיגמר
אוכל לבוא אלייך
עם פרחים
שורה מתוך סרט ישן
הכל היה קל יותר
אם היינו חיים
בשחור ולבן.
ואני משאיר לך מכתב
אחרי זה הכל יהיה מובן
אבל פנייך לא יימחקו ממני
אולי הייתי צריך לחכות
כמו חייל, שמחכה שהגדוד יחזור
חשבתי שתוכלי לאהוב אותי
בין בדידות לעצבות
רציתי מגע שלא צריך
להחזיר אותו אחר כך.
מדמיין גשם
אחר כך מקום רחוק
פעם חשבתי שמילים
יכולות לשנות הכול
אבל אצלנו המילים נספרו.
נדמה, שתמיד הן הגיעו למכסה
משם כבר לא יכולתי לעשות שום דבר
חשבתי שתוכלי לאהוב אותי
והמלחמה לא נגמרה לעולם.
אולי כולנו אוהבים
להרוג ולהיהרג עם הזמן
עד שנדמה שאין לנו ברירה
אלא לחיות את הכול.
אולי כתבתי לך מכתב אהבה
אולי זה הסוף של כל דבר.
היבטתי בפנייך
ניסיתי להבין את התנועה
כמו חיילים באמצע לילה
שרוצים לחזור בחזרה
אהבתי אותך
זה היה מאוחר
חשבתי שתוכלי לאהוב אותי גם.
עצוב לדעת
כמה מעט אנחנו מבינים
ממילים, מבטים
רגעים, שנדמה שאין דבר שאי אפשר להילחם עליו
בסוף נופלים.
מאבד כל פעם מחדש את התחושה
חשבתי שתוכלי לאהוב אותי
שהמלחמה תיגמר
אבל תמיד היה משהו
להילחם עליו, תמיד יש משהו
שמתים בשבילו, לפני שמתחילים לחיות באמת.