מהספסלים עליהם ישבנו
יכולנו לראות
את הזיקוקים מתפוצצים
הכול היה אמיתי
גם היד שליטפה את פנייך
ואת ביקשת
בלי שירי אהבה קשים
לא ידעתי איך להחביא שם אותי
ראינו את העיר נשארת
עם פנסים דולקים
עצמנו את העיניים
יכולנו לדמיין את עצמנו עפים
רק רציתי שתבקשי
הכול יהיה אמיתי
ושנינו נעלה עם הכותרות בסוף.
מביט בעינייך
מבקש לגלות מילים
שמתחברות למשפט
ואת, תאספי לתוכך
כל שתיקה.
מהספסלים עליהם ישבנו
ראינו איך הכלבים רודפים זה אחרי זה
ורק אנחנו לא ידענו אם להצטרף
את ביקשת שיר אהבה
שלא ישאיר אחרינו שום פירור
אבל אני כמוך
לא מחפש נביאים.
זיקוקי די נור בשמיים
שנינו כמעט נוגעים
במגע של ידיים
כמעט רוקדים
בסוף מוותרים
את קמה
ומשאירה אותי על ספסל באמצע שדירה
חלונות ראווה
יציגו לנו חיים חדשים.
ממול, בית קפה מתרוקן
בואי נברח מפה
רוצה ללחוש לך
במקום שיר אהבה
זה יהיה אמיתי
היד שתלטף את פנייך
העיניים שיביטו בשפתייך
כל קסם יישאר דקה ואז יימוג
שנינו נוכל להמשיך ככה
עד שלא נרגיש את הקרקע.
את ביקשת שיר אהבה
שלא מבקש מאיתנו שום הבטחה
ואני חיברתי לך אותו
מהמילים שלך
בתוך עיר, שלא אוספת דבר לעצמה
ורק שנינו נשארים על הספסל
מביטים בזיקוקי הדי-נור מתפוצצים
זה הכל יכול להיות אמיתי. |
