מעבר לנימוק יש רגש.
מעבר לרצון לנתח יש אי יכולת לראות.
בתוך העין יש מין נוזל מוזר כזה, שעורבים אוהבים למצוץ.
לכתוב זו אינטראקציה סוג ז' עם בני אדם אחרים. לו רק היה זמן
להכיר את כולם.
הומור זו דרך לחגוג את הקיום שלי. לא משנה אם אני בנרוונה או
בגהנום.
אסוציאציות זה מפלט קל כשקשה לגבש משהו קוהרנטי מתוך מצב
תודעתי לא ברור.
לחפש מפלט מכאב זה לגזור על עצמך סבל.
השקיעה מושכת אותנו ביופיה, אבל הזריחה היא זו שממלאה אותנו
באנרגיה.
טוב יותר לפנות מזרחה ולא מערבה (תודה לסול וויליאמס).
ומוזיקה היא סיבה לחיות בפני עצמה.

ויום ראשון היום, והשבוע צריך כבר להתחיל.


נו, שוין. אז סופר לא יצא ממני. גם רופא לא.