ביום חורף קר,

באזור מנוכר,

נמצאת שלולית קטנה על דרך עפר.

אנשים תמיד עליה הולכים, דורכים, רצים,

אף פעם לא שמים לב ל"גלים" המתפרצים.

כי אמנם היא לא ים,

היא ברוח עדיין סוערת.

כי אמנם פני השטח שקטים,

בפנים, היא עדיין בוערת.

היא הולכת ומתרוקנת בכל פסיעה ופסיעה

כל שניה, כל דקה, כל שעה.

וכי למה הפליאה שכל אחד פה מאושר?

היא הרי רק,

בסך הכל,

שלולית קטנה בדרך עפר...