פעם היו סרטים טובים, הם היו ללא צבעים ולפעמים אפילו ללא קול,
הדימיון השתולל.
פעם הכל היה שחור לבן, הסרטים, המוזיקה אפילו החיים עצמם.
פעם היינו קופים. אני חושבת שזה היה הרבה יותר קל לפעול לפי
אינסטינקט. לאכול כשאתה רעב, לישון כשאתה ישן ולזיין כשאתה
חרמן. כן, באמת נראה הרבה יותר פשוט.
דארווין גילה את תורת האבולוציה, האדם היה קוף שהפך לצורה
מתוחכמת יותר, גם העולם עובר אבולוציה והופך מתוחכם יותר.
היום הסרטים מלאים צבע וה"סאונד" מדהים. היום אנחנו כבר מזמן
לא קופים - אנחנו חושבים ומרגישים וההחלטות נעשות בשיקול דעת.
אבל אנשים עדיין מעדיפים לחשוב כמו פעם, אולי זה בשביל
הנוסטלגיה - היא תמיד נראית הרבה יותר ורודה, למרות שהיא מאוד
שחורה ולבנה.