בנפש רועדת טיפסתי במעלה-מדרגות
שם ציפה חדר נעול וריק מאדם
ופתק קטן דבוק לדלת בלויה
ומילה אחת כתובה בו "מצטער".
אולי מתוך קהות
נפלאה ממני כוונת הכותב
וכי הצטער על שלא יכול היה להמתין?
לי לא המתין כי לא ידע שאבוא
כי על קיומי כלל לא ידע.
כמה נקל ללמוד מכך
שכתב "מצטער" בלשון זכר
שכאן גר בחור ולא בחורה.
בעודי ממתין לבואה של זו
שבמחשבותיי אליה כוון הפתק
לראותה כשחייה מתהפכים בה
ולהגיש לה טישיו שתאסוף בו את דמעותיה
נהי ובכי בקעו מחדר נעול וריק מאדם
בעודם פורצים דרך סדקי-קיר.
כנגדם מלמטה עלו במדרגות קולות צער
ואלו מתערבבין עם אלו
ואלו מסתבכין עם אלו.
נדמה היה לי שכל צער העולם  
נאסף במעלה המדרגות
ועימו גם שכינה שירדה משמיים.
ולא ידעתי מה-טעם יש לה להצטער
היא - שבכוחה להזין רעבים ולהתיר אסורים
לזווג זיווגים ולרפא חולים
וברצותה מחזירה חיים לישני-עפר
ואולי באתי לכלל טעות
וצערה כלל אינו וודאות?