|
לשוני איבדה את חוש הטעם
ניחוח נקטר כמו עשן סיגאר
קצות אצבעותיי איבדו את החישה
מתכת לחה כמו פיסת עץ חרבה
הגוונים הכהים בהירים יותר
הגוונים הבהירים כהים יותר
הקטבים קרובים יותר מתמיד
הפחד יותר בטוח
הביטחון יותר מפחיד
העולם שהערצתי
שהוא החלום שהזיתי
עם השלווה והפאניקה
עם הזונות והרומנטיקה
סגור בבית החזה
על מנעול ובריח
לוחץ ומכאיב בתוך גופי הקודח
וכשהיא עלי מביטה
איך עיניה לא רואות
אלפי כדוריות מתכת
מתוך חזי נורות
וכשהיא עלי מביטה
איך היא לא רואה
את קילוחי הדם
ואת הקיטור שמתוך פצעיי הפתוחים פורץ
אני בורח לחדר
זורם החוצה ומתעלף. |
|
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.