|
בד חלק.
איש עירום.
ראש ריק.
עוד כתף.
עוד עצם בריח.
עוד ברך.
אולי אשך.
את זה לא עשיתי הרבה.
לבחור צבע.
להשלים אותו.
ינג ויאנג.
לבן, אבל מעט.
חום, חלילה וחס.
על הסכין צבע של עובש.
אבל להמשיך. בסוף יסתדר.
שלושה כתמים.
ארבעה קוים.
גבולות חדים (בין הרגליים)
ומטושטשים (בשערות).
הכל נראה ירוק.
פרמייה קופ.
עוד מעט הוא יזוז.
בד מוכתם.
איש עירום.
ראש מיואש.
אין לי חשק. אין לי טעם.
איפה העיפרון.
מבטיחה שמחר אביא פנקס לרישומים.
אבל מחר שוב מציירים. |
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.