חיים נוי / ביקור בן מאה שנה |
הבאתי לעצמי פרח...
ולא בגלל אהבתי הגדולה לפרחים - אלא;
כדי להזכיר לעצמי שישנו אחד,
אשר זוכר אותי עדיין;
גם אם זה אני עצמי.
מאה שנה,
מאה שנה אני כאן;
ופרט לגשם וברד אשר לעתים באים לבקרני-
רק עלים הנושרים ונוצות מרוטות מעופות הארץ;
מתעכבים לרגע קט אצלי.
על מנת לבכות את בכים האחרון,
על מר גורלם וקינאתם בי בדבר
היחיד שנותר עדיין והוא; קברי.
לפתע משב רוח קל הרים את הפרח ולקחו
אל ערוגת שכני ,
כדי שגם הוא ;
יוכל לבקר את עצמו - בדמדומיו...
9.11.96
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|