ענת טאו / גלים |
מפיחים את נשמתי
אחרי הסערה של אמש
אולם אותו כאב מוכר
משתקף מעיניי
מתפנק בדמעותיי
חיוך מתעקם בקצה השפה
אך אין לו קול
גלים של תקווה
מכים כזעזוע
גוף עייף
שמחפש שקט
אולי מעט נחמה
והם כאן לרגע
כאשליה מתוקה
או אולי מרירה
גלים של תקווה זנחו
ואני עומדת ריקה
בוהה בשקיעה
ונעלמת בתוכה
בקסמה מתמזגת
עד שלא נותר אפילו צל
ולילה יורד
כוכב מנצנץ
מאיר כמו שפעם זרחו פניי
מזכיר את החיים שהיו בי פעם
ואינם
עוד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|