"יש לי משהו בשבילך."
שונא שאקסיות מתקשרות אלי. הכי הן אוהבות לשאול: אז מה שלומך?
באינטונציה כזו, שברור שזו לא סתם שאלת חולין, אלא מט-סנדלרים.
אם תגיד ששלומך טוב, אז יצאת מניאק, כי מה זה שברת להן את הלב
ושלומך טוב. אם תגיד ששלומך רע, אז גם יצאת דביל, שעזבת אותן,
אבל זה הרע את מצבך, וגם זה עלול להתפרש כרמז שאתה רוצה
לחזור.
ואני לא.
הכי טוב זה להגיד שאין כאן שום ג'ני, או שאתה לא מכיר שום
מיכל, אבל את זה אני אומר רק כשאני דמות בסיפור, אף פעם אין לי
אומץ להגיד את זה בחיים האמיתיים.
אז כל ההקדמה הארוכה הזו היא כדי להסביר, שכשמיכל התקשרה,
ואמרה שיש לה משהו בשבילי, במקום לשאול בתוגת נצחון לשלומי,
חשתי הקלה גדולה, ואמרתי לה שאין בעיה, שתבוא אפילו עוד הערב.
קיוויתי שזה הדיסק של נירוואנה אנפלאגד שהיא החביאה אצלה
כשפיניתי משם את הדברים שלי.
אבל זה לא היה דיסק. זה היה עציץ עם איזה צמח מהסוג שבחורות
אוהבות לתלוש לו את העלים ולשים בתה.
"מה זה?" שאלתי.
"זה שיח של מנטה כפולה."
"יופי. קצת קטן לשיח, לא?"
"תשקה אותו, הוא יגדל מהר מאד."
"טוב."
"אתה לא רוצה לבקש שאשאר?"
"את רוצה שאני אבקש שתשארי?"
"לא."
"אז לא."
"אתה בכלל יודע מה זה מנטה כפולה?"
"זה השיח הזה שיש פה בעציץ, לא?"
"בחיי שאתה דביל. וגם מניאק. אף פעם לא היה לך באמת אכפת ממני.
רק שתדע, שהשיח הזה, זה צמח טרנסגני שאני פיתחתי בעצמי במעבדה.
חשבתי שאתה... לא יודעת למה... אני בכלל..."
"לא, מיכל, זה אחלה. זה יופי של שיח. כל הכבוד לך."
"רואים שלא באמת אכפת לך. "
"מה את רוצה שאני אגיד?"
"שאכפת לך."
"אכפת לי."
"אתה כזה מניאק."
"גם דביל."
מהפה שלי לאלוהים. אשכרה דביל. מי מסכים לקבל מתנות מאקסית
שלו, ועוד מתנה טרנסגנית? הייתי צריך על המקום לקרוא למכבי האש
או לבטחון העורף או למישהו מהמכון בנס-ציונה. במקום זה, אחרי
שמיכל הסתלקה, שמתי את העציץ ליד הדיסקים, ויצאתי לפגוש בחורה
מג'י-דייט.
חנות קטנה ומטריפה זה במבי ליד מה שחיכה לי כשחזרתי הביתה.
איפה שהיתה הדירה הקטנה והנחמדה שלי, צמח ג'ונגל צפוף, עם
מספיק עלים בשביל התה של כל הבחורות בג'י-דייט.
|
