שיער ארוך פרוע, פרצוץ שחור מאיפור, העיניים חיוורות מפחד, פה
אדום מדם.
הרוח שורפת לה את החתכים בגוף, וברגליים יחפות ברחוב היא רצה,
בורחת.
כמו ציפור בכלוב היתה כלואה בו, שנכנס בה ויצא.
כאילו שרשרת ברזל קשורה סביב צווארה העדין אשר גופו השרירי חנק
אותה וחום ידיו שרף אותה.
ושהדמעות טישטשו את עיניה, שלו הכחולות זהרו באור, חוסר האונים
שלה הוסיף להנאתו, וכך, ככל שהיא יותר צעקה, התחננה לעזרה, הוא
יותר נהנה.
והיא, היא לא בכתה יותר, לא הזילה דמעה, לא נתנה לו לנצח.
והוא, הוא רק צחק. הכאיב לה, וצחק. הרביץ לה, וצחק. אנס אותה,
וצחק.
וברגליים יחפות ברחוב היא מתה, בוכה.