יום כן ויום לא.
אל ליבי אתה נכנס ויוצא.
עוד לא בטוח אם נשאר או הולך.
ואני איני נראית שבירה,
אך בתוכי עולם עדין.

אתה היחיד, הראשון שהצליח להגיע,
לגעת בנשמתי.
והתמימות שלי קורעת, כי
נמנעת ממני תבונתי.
אמשיך להרהר, אך לא אגיע
למסקנות.

אני נפתחת ונאטמת.
אני נגלית ונעלמת- ובדרך
גם מאבדת שפיותי.
רוחי כמזג האויר.
והשחור שלי מאיים לפרוץ
החוצה.

נדמה שהטל הקוביות
הוא זה שקובע.
אך הבחירה היא בידך,
ואתה אינך רואה.
לזרוק, או להחזיק בלי
לעזוב?
גם היום לא ננצח.