לא רואה
כי את לא יודעת,
האם עכשיו באמת שורף.
לא יכולה לגעת,
בוכה בפנים מבלבול טורף.
מה שלחתי עבורך
לא קבלת ממני כלום?!
רוצה אותך נמרחת ברחמים
תבכי איתי ביחד,
ספרי לי על סוד תמים.
ואת הופכת למשוגעת
מרגישה שההיגיון הולך לבד לאיבוד,
ואת רעה לפרי הדעת
שנרקב עצמותיו לצורת נכות.
את טועה, מתייאשת לכלום מייאושך
זה הרגע שאני הולך לבד לאיבוד,
ושאריות עצמי שוכבות כערימת תבואה,
לריכוך הרצפה, להפסקת ריצותיי
אין לרגע אף מוצא...
תסתובבי אל מי שלא תהה בכלל
אם לכסות אותך בשמיכת עורי,
איני יכול לראות את קצה שערך קרוב
וליבך רחוק כאמת מהמצב שלי.
תסתובבי אני צועק, אני בועט
תקשיבי, הבכי מתמלא באישיות,
תשכיבי אותי עייף על מיטת השפיות
תתפסי, אני מפחד ללכת לבד לאיבוד.
ואת בכלל לא רואה
את רק שומעת,
לא יודעת אם לגעת,
בוכה בפנים,
ואין לרגע אף מוצא...
ושנינו לא ביחד, הולכים נפרדים לאיבוד... |
