הפרפרים מתעוררים כשהיא מתעוררת
אני ממש ומרגיש את זה כשאת לידי דורכת
עדינה מקו המים, שקטה מהמלאך סקלאר.

האוויר נחצה לשניים ומפנה מקום
את צועדת לעברי בוהקת כמו מחלום
מוסרת נשיקה שמתכרבלת בזרמיי האוויר
מגיעה אליי עם מוסר כבר לא כהה לי - בהיר.

את קרן אור שמיימי שמחמם את מוחי
קרן אור שעל ליבי מצביע ובצבעי הקשת צובע
קרן אור שנכנס לעיניי  ומסתיר ממני אמיתות
אני כאילו ומאושר, מרקד על ענן
אבל אם הייתי שם משקפיים הייתי רואה
שמסביבי בלאגן.