שולח לך אות מתוכי
את מחזירה לי תשובה קולית
חצי עולם מתפלל לתשובה
ותגובה לא חוזרת לתפילה

איך לקרוא לך
אם לא בשם אלוהים

לא נעלם לעולם אוצר הדימויים
אותך אפשר לדמות לכל יופי בחיים
מתפשטת עכשיו לא לעירום, לימיי
עם הזמן לא הכול חולף,
עם הזמן מתגברים געגועיי.

והרי את אותי מרגישה,
זה בי נוגע.
מה יהיה בגורלנו,
איני יודע.
ברגע זה המודע שלי הוא את...

שואף חלום מבלי לנשום
נשימה אחת מספיק להעביר אותי,
ותקוותי, נערמת לצד הר המצפון
עוד יבוא היום וההר יהפוך לגבעתי.

הגבעה השלווה במושב האהבה
מחלון בית העץ נצפה בקסם,
רץ אחרי כוכבים נופלים
מתפזרים כמוני למרחקים,
למקומות הכי זורחים.

והרי את המנגינה שמשתמעת
מקול שירה שמטהרת דמותך,
את השיכרון שאני לוגם
את השלום שבמלחמות השנאה אני לוחם...

והרי את אותי מרגישה,
אני יודע.