|
היא כל הזמן בוכה
מתחת לשמיכות
היא כל הזמן חווה
חוויות כל כך קשות
את הדקירות מהחיים
לילות ללא ירח
את הבגידות מחברים
דלתות ללא מפתח
קירות גבוהים חוסמים
את האושר הנובע
רגעים קשים עוקצים
את ליבה הרוקע
השירים ללא המילים
הנודפים עוצמה וכוח
כל כך קשה לשהות
בצעקה ולא לברוח
אשת איש הזמן
שעולמה עוד לא אוזן
אשת איש הזמן
שנפלה כבר מזמן
אשת איש הזמן
שרואה באופק את בעלה
אשת איש הזמן
איך זמנה כבר לא איתה
היא כל הזמן מורה
על כולם כבר לא לבכות
היא כל הזמן שותה
דם של אשליות
את המבטים של אחרים
קברים ללא מנוח
את העול מההורים
חלקה מנשמה לוקח
שדות כה רחוקים
מהאושר הקולע
קולות כבר לא עפים
אין חופש שנוגע
אנשים אותך עוקצים
בסכינים מתוך רוע
אנשים עכשיו בוכים
על הזמן שרץ, בורח |
|
|
צריך לקחת את כל
האופטימים
ולכלוא אותם
בצינוק אפל במאה
השמונה עשרה.
בנאדם אופטימי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.