ושוב זולגות לי דמעות,
האם למות או לבכות?

אין פה שום הגיון,
רק כאב ויגון, שום חיוך לא מוצדק,
בין טירוף לשפיות מבדיל רק קו דק,

ואני על הגבול בין שמחה לתסכול,
בין הנאה לכאב בשנאה מתאהב

מה מביא בן אדם עם חיוך כה מושלם
ולב מזהב לשאוף למות,
מה מביא בן אדם?

וזקנים חכמים בינהם מדברים,
שוב חוזרים ואומרים שהוא נחוץ בגן עדן,
מה מביא בן אדם?

אבדה כה גדולה מעלה בי שנאה
לכל מה שקיים אין סיבה לעולם,
מה מביא בן אדם?

וכל מה שהיה לא קרה לא נברא כל חיי הכחשה,
והכל מתפרץ בפני מתפוצץ,

והכל מתחלף תת מודע ולמודע המודע הוא תמותה,
מתחילת הימים מסודות נפגעים,

בין אדם לחווה לנחש המקולל
והאל מהולל לכאב מסוגל.