הוא התקרב במבט שואל,
עינינו נפגשו כמו בפעם ראשונה,
עכשיו הייתי צלולה,
היד שלי כמו מעצמה נשלחה לפניו,
הספקתי לעצור אותה לפני שהתמכרתי למגע.

שוב אתה הולך,
סוגר דלת ואני מפתח,
החדר פתאום ריק,
מלא אהבה שכלואה בחלל קטן.

ראיתי במים הצלולים,
שני אנשים שלא יודעים,
עדיין תמימים וחמים,
קיוויתי שהרגע ייחרט בזיכרוני,
בחסרונך ליידי, ישוב.

זמננו נגמר,
הייתי רעה שלא הסברתי לך,
שבבועה שלי אני כלואה,
כציפור חופשייה בתוך מסגרת נוקשה,
הלוואי והייתי ילדה של שיגרה,
אולי עוד היינו אני ואתה.