פעם זה הרגיש לי מוזר להסתכל בשעון
לגלות שהשעה כבר אחת עשרים-ושתיים
וטרם התקשרת אליי מהדקות האחרונות של הפסקת הצהריים.
ולפעמים כבר הגיע רבע לחצות
ואני מסתובבת בבית הלוך ושוב
כי עוד לא קיבלתי ממך טלפון לילה טוב.
פעם הייתי נעלבת כשהיית צוחק עליי וקורא לי מטופשת
למרות שלפעמים הייתה לך סיבה
אבל למדתי לאהוב את זה כשהסברת שזו הדרך שלך להביע אהבה.
בלילות הייתי הולכת לישון דרוכה ומוכנה
שוכבת במיטה ובמשך שעות נשארת ערה
כי ידעתי שבשעה ארבע ורבע לפנות בוקר תתקשר מהשמירה.
"Hey"!, הייתי עונה בחיוך."קר לך? תלבש חרמונית, אל תהיה
עקשן!"
וכך היה לילה לילה: אתה שומר ואני מנסה להעביר לך את הזמן.
פעם הייתי לוקחת את האוטו בסתר באמצע הלילה
לא מפסיקה לתהות, לתכנן, לרעוד
ונוסעת את הדרך עד אלייך, למיטה החמה, לחיבוק שלך, שם באשדוד.
והרגשתי כ"כ רע שסגרת עשרים ואחת ושביטלו לך את הרגילה
אז ישבתי, הדבקתי, השקעתי את כל כולי ושלחתי לך חבילה
פעם חייתי אותך ואתה היית כל חיי וחיי היו אתה
ובבוקר קמתי בשבילך ובלילות לא ישנתי בגללך

פעם זה היה מזמן
אבל פעם זה עכשיו
ועכשיו זה עוד פעם
וכך יהיה גם מחר
ולא יגמר בקרוב
ואני כבר לא יודעת אם פעם באמת היה טוב.