[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
שתי אצבעות, ונשיקה

זה יום יפה בחוץ, שטוף שמש. אני יורד לחצר ומריח את הפרחים. יש
ריח של מלונים באוויר. היא אוהבת אותי, אני יודע. אני אומר
לעצמי, ותוהה אם זה זמן טוב לבהות בשמש. אני שוכב על הדשא
ומביט בשמיים. כחול מושלם. צל נופל עליי ואני מביט אחור בהטיית
ראש. בחורה עירומה עומדת הפוך ומביטה בי. אני מחייך והיא טומנת
את כף רגלה בפי. אני טועם דשא, אדמה, עור וזיעה.
"אתה זקן." היא אומרת.
"אבל היא אוהבת אותי." אני מחייך, ומנסה ללכוד את קרסולה.

היא יושבת ומניחה את ראשי על מפשעתה. "הפצצה," היא אומרת,
"תבוא כל רגע."
"זאתי שתשמיד את המדינה?"
"זאתי שתתחיל מלחמת עולם שלישית."
"אבל השמיים כל-כך יפים," אני אומר. "תראי איך השמש רוקדת.
הכחול מערסל את כדור האש, והכול צף. האלים מכתתים את נשקם.
הירח אי-שם נוגע בנקודה אילמת. יש חבל טבור בין גן-עדן לכאן.
לא יתנו להרוס את זה. לא יתנו להרוס אותך. אותה."
היא חובקת בכפות רגליה את בטני. "אתה חושב שאני יפה?"
אני מביט על עיניי הכוכבים והשפתיים הקנטרניות. "את די יפה, רק
חבל שיש לך תחת לבן."
היא צוחקת, "גנבת ממני!"
"גנבת אותי." אני אומר בעצב.
"בוא, בוא אקח אותך לנגב. נשתה ערק, נאכל חומוס בולונז ונזדיין
כמו חיות."
"אליס," אני אומר לה, "היא אוהבת אותי. היא לא אומרת. היא
מתוסבכת. אבל היא אוהבת, אוהבת, באמת. עיניים לא משקרות."
"אז למה היא שם, ואתה כאן?"
"עוד מישהו היא אוהבת." אני אומר. "והוא, הוא יכול להציע לה
יותר. זה אפשרי לאהוב יותר מאחד, לא?"
"כן."

היא מנשקת שתי אצבעות בשפתיה, ואז מניחה אותן על שפתיי. "החיים
זה לא פיקניק, שמש. אתה יותר מכולם פה אמור לדעת. אבל אתה פתי,
מאמין לערוצי פרסומת החיים הטובים בטלוויזיה. שיר זה שיר, וסרט
זה סרט. פה, איפה שאנחנו נמצאים, אנחנו רק סוחבים. מה אמרת לי
פעם? לנסוע עד שהגלגלים יתפרקו. מותר לך להיות טיפש, מגוחך,
מכוער. אבל אסור לך להפסיק לחיות, אבל לחיות, עם האש הקטנה הזו
שבוערת בלב, גם אם לא בנשמה. אתה לא מושלם. אין איש שהוא
מושלם. לפעמים אתה צריך פשוט להניח לכל. אתה תהיה בסדר, וגם
העולם. שום דבר לא ילך לאיבוד."
שתקתי.

"להתראות, שמש." היא קמה והתחילה להתרחק.
"אליס," קראתי. "לאן?"
"יש לי חיים, שמש. ויש לי עוד הרבה מהם. ואתה... כדאי שגם אתה
תשתחרר קצת."
הבטתי עליה מתרחקת, עירומה, בתוך האדים שעלו מחום האספלט.
שכבתי על גבי והבטתי בכחול השמיים. ממטרה החלה להרקיד עליי
טיפות. אני לא זזתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אנטיתזה של
עצמי.

שמואל
איציקוביץ'.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/6/06 15:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה