על גדות הנהר הרחב ניצב בית רעוע העשוי מקורות עץ ומכוסה בגג
של פח, בתוך הבית פנימה חדר אחד, בפינה מיטה מעץ ללא מזרן
ובסמוך שולחן העשוי מארגזי תפוחים עם כסא חסר משענת, חי לו
בבית אדם זקן ערירי ובודד שמתקיים על דייג ואמונה עיוורת
באלוהים, כך חי לו האיש שנים רבות וליבו טוב עליו כי את מבטחו
שם באל שבמרומים.
יום יום היה משכים קום ונושא תפילה לבורא עולם, נוטל את החכה
ויוצא
לדוג, לא מעטים הם הימים בהם לא הצליח האיש לדוג אפילו דג אחד,
היה עולה על משכבו רעב ורועד מקור, מדובב היה בשפתיו תפילת
הודייה לאל - וכך נרדם.
כשהעלה בחכתו דג או שניים היה צולה אותם על המדורה ליד הבית
ובמבטו אל על הודה לאל על ששלח לו מתנה יפה זו.
יום אחד היה סגרירי במיוחד וגשם זלעפות ניתך ארצה, גג הפח מלא
הנקבים דלף ויצר שלוליות בתוך הצריף, הממטרים היו עזים במיוחד
והנהר החל עולה על גדותיו, המים החלו מציפים גם את הצריף של
הזקן
ובלית ברירה טיפס ועלה על הגג, התיישב ובמבטו אל אלוהיו התחנן
שיבוא להושיעו.
סירה ובה קבוצת מצילים התקרבה אל הבית ומי מהם צעק אל הזקן כדי
שירד מן הגג ויעלה אל סירת ההצלה, הזקן לא נע ממקומו והמשיך
לכוון מבטו אל על כשבפיו תפילה ותחינה אל אלוהיו שיושיעו, המים
המשיכו לעלות והגיעו ממש אל פאתי הגג, סירת ההצלה הגיעה אליו
עוד כמה פעמים ודרשה שירד כי סכנה לחייו אך הוא מאן והמשיך
לשבת על הגג ולשים מיבטחו באלוהיו, והמים עולים ועולים והזקן
טובע ומת.
בשמיים מעבר לאופק ולעננים יושב בורא עולם על כיסא המלכות
ומסביבו
המלאכים צחורי הכנפיים, הגיע הזקן לאחר מותו אל מול כיסא הכבוד
כשהוא בוכה, זועק ומלין על ריבונו של העולם - " למה, אלוהים,
למה נטלת את חיי? אני אותו זקן ערירי המתגורר על גדות הנהר שכל
חיי הקדשתי אליך בתפילותיי - מדוע לא הושעת אותי?" התפנה הקדוש
ברוך הוא מעיסוקיו, פנה אל הזקן כשהוא מחייך קלות ובלחישה
אוהבת ענה -
"זקן יקר, אני שלחתי אליך את סירת ההצלה כמה פעמים ואת סרבת
לעלות עליה ולהינצל" הרכין הזקן ראשו והבין - האמונה העיוורת
מסנוורת.
מציאות פשוטה.