שולח את ידי לכתוב את מילות הדממה, הבזק של תקווה בוקע מכל
אות, הבזק של כאב מחלחל דרך חריצי זכרונות יפים.
תר אחר כל תמונה נשכחת, נודד מפני גוועים שרוצים לקחת, את רגעי
האושר ששקעו במצולות הפחד.
וכעת, ריקניות מציפה את אשליית השפע,
וכעת, הליל הוא השמש של חיי,
וכעת, היום הוא הירח שבולע את ההווה והרקע,
עוד יום חולף, נתלש כדף מימי החיים,
עוד טל מלטף, את צלקות מכאובי האוהבים.
חצו בינינו אופק רחב,
שתלו גם עצים נצחיים,
אתנחם כשיפציע הסתיו,
אז אוכל להביט בך,
מבעד לענפים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.