אהבתי נשים רבות בחיי,
בניתי ביתי בשני ידיי.
גדלתי בסיבה חמה ותומכת,
דאגתי לחברים בעמדו בשלכת.
הראתי לעצמי שאני מסוגל,
ויתרתי לפעמים, בצדק אבל.
זיינתי פעם אחת יותר מדי,
חשבתי שוב כל יום: אולי די?
טיטאתי את הצרות מתחת לשולחן,
ישבתי ובהיתי, אני עכשיו לאן.
כאבתי על חבר שהלך לעולמו,
למדתי שלכל דבר יש את שעתו.
מדדתי מרחק ממני עד לאהבה,
נדרתי נדר של אמת ושל שלווה.
סובבתי את ראשי לעבר השקיעה,
ענדתי על גופי את מה שלי נתנה.
פצחתי בשירה בריקוד ובחיוך,
ציוץ הציפורים ועודני מתחת פוך.
קצרתי את מה שזרעתי בזיעת כפיים,
רציתי לקבל את שנתנו לך השמיים.
שברתי ונשברתי, אלף רסיסים,
תם השיר, חיי. תמו המילים.