זה זמן רב שאני חש את העייפות המיגעת הזאת לקום בבוקר ללא
תכלית,

לחוש לא מועיל רק מזיק, עסוק כל הזמן במרדף אחר הזמן, אבל אני
יודע שבסוף כולם לאותו מקום מגיעים.

מה כבר אדם לוקח איתו במנוחת העולמים, אף לא כלום, שום דבר
ההספד, הבכי, הכאב הדברים הנלווים שבאים כמעמסה על משפחתו.

יש אנשים שיגידו שלהזיל דמעה בעת קבורת המת מראה על חיבה ועל
אהבה, אני לא מבין את זה אף לא דמעה אחת, לא חצי אפילו אני
אהבתי אותו כל כך אני עסוק בתהייה למה???

למה הלכת בכאב כל כך גדול שנה עברה ורק היום אני מבין שאתה
הלכת ולא מבין איך, או למ , כל הזמן היית עסוק במצוות התורה.,
אין מספיק מקום ביקום להביע את הגעגוע שום דבר לא אותו דבר.
אתה חסר אני עייף מבקש כוח ואת התכלית לחיות