שלום מתוקתי.

-ואו הרבה זמן לא דיברתי איתך!

-אני יודעת. חשבתי שאולי בגלל הנסיבות, אני אבוא לדבר איתך.

-אז... מזל טוב? חוגגים שם למעלה בכלל? רק שתדעי אנחנו פה
זוכרים תמיד.

-אני יודעת שאתם זוכרים. אני רואה אתכם מלמעלה כל הזמן. וכן,
מזל טוב. המלאכים פה עשו לי עוגת עננים עם סוכריות קופצות.
דווקא טעים. אם הייתי יכולה הייתי מביאה לכם.

-גם למעלה את תמיד דואגת לנו? את כזאת את. את חסרה פה כל כך את
יודעת?

-כן. אני יודעת. אבל אני איתכם תמיד בלב, את יודעת את זה. את
תמיד יכולה לדבר איתי כשאת צריכה או לבכות לי או לבקש עזרה.
הכל. אני מקשיבה לך תמיד.

-כן, אבל את לא עונה. אני יודעת שאת מקשיבה, את התשובות שלך
אני מדמיינת בראש כי אני יודעת מה תגידי.

-אני יודעת. בפנים בפנים את יודעת את הכל. את יודעת את כל
התשובות. את לא צריכה אותי באמת.

-אבל קשה לי. אני כן צריכה אותך. ולא רק אני גם כל המשפחה!

-אני יודעת מתוקה שלי, אבל אין מה לעשות.

-אם רק הייתי יכולה לראות אותך לשניה, איכשהו. הייתי הכי
מאושרת בעולם. רק חיבוק אחד, קול אחד, מגע אחד, תמונה אחת, עוד
זיכרון אחרון. זה מה שאני רוצה. באמת שלא מבקשת עוד.

-גם אני. אבל את תמיד יכולה לראות קלטות ולשמוע אותי. לראות
תמונות. לדבר איתי כמו עכשיו.

-כן אבל זה לא אותו דבר. טוב כבר דיברנו על זה, אין מה לעשות,
אני יודעת. אבל כל פעם שנופל כוכב, ביום הולדת, בכל מקום שצריך
לבקש משאלה, אני מבקשת לראות אותך שוב. וזה לא קורה.

-אני יודעת, אני שומעת את זה כל פעם. ואני גם כל כך רוצה, אבל
אסור. זה החוקים. אני כל פעם מנסה לשכנע ולא מסכימים לי. את
יודעת שאם הייתי יכולה ברגע הראשון הייתי עושה את זה.

-אני יודעת... אני יודעת שזה לא באשמתך. טוב.. אין לי כל כך
פרטיות פה. רק רציתי להגיד לך מזל טוב. אז... אני חייבת ללכת,
אני מקווה לדבר איתך יותר. אני אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך
ומתגעגעת הכי בעולם. שולחת המון נשיקות וחיבוקים מכולם.

-גם אני אוהבת אותך, חמודה שלי. ותמסרי לכולם ד"ש ונשיקות.
ותודה לך.