ורד שורץ / אסף |
אשר פוזרו על רצפת החדר
אספת את מחשבותיי
ואת תמצית חיי.
אספת בי אותי ושברת
את הכל בנשיקותיך.
אספת לי גלי ים
שניפצת אל גופי
עוד לפני
שהספקתי להכנס.
אספת מעלי את החולות
וכיסית בי אותי. חשפת
מעט מהכל.
והכל קרה מהר.
אספת אותי: הסחף
העצור, הכואב,
הנואף
ושילחתני ברגלים יחפות
איתו.
לא מוכר היה לי
הרגע
בו לא
עצרתי,
בו אספתי אותך אליי
במיטה של
ימים ספורים.
1996
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|